זה היה כשהם הלכו באמצע הרחוב בדרך חזרה למלון והיא אמרה העיר הזאת זה כמו דבר אחד חזק שמישהו הדביק חלקים של עליות וירידות לגוש של עננים עם רצועה לא אחידה של הרים בקצה, אבל לא בצבע מוגדר, וגם, אם אתה לוקח ליד משקפת ומסובב אותה כדי לחדד את המראה הירוק תגלה שם את המושג השמים הם הגבול, כי מתחתם בדיוק יש תפיחות הרים שמישהו הזריק במרכזם אויר וזרק עליהם בתים לבנים עם גגות אדומים וחוטי כביש מתפתלים ותלתלים ירוקים אפורים ביניהם.
אבל את כל זה היא אמרה במשפטים מנוקדים, לא שהיא ניקדה את המלים בתוכם, ממש לא, אפילו ההיפך, היה עליו בשטף אי הבהירות של דברי לעצור אותה מפעם לפעם ולבקש הסברים, לאן את רצה, שאל אותה, תופס לה את היד בזמן שהם חוצים כביש רחב לכיוון החנות הזאת של הגלידה, את חיה חיים כפולים, הוא אמר לה, והיא שומטת את היד שלו
-אני לא רוצה שיראו אותי איתך
-מי מכיר אותך פה חוץ ממני, תגידי לי
-גם אתה לא ממש מכיר אותי
-זה נכון.
אחר כך הם יצאו מהחנות של הגלידה, חולקים מנה אחת שהיא ניהלה ביד רמה את מהלך התוספות שהמוכרת ילדה ערבבה במקצועיות בשתי כפות מתכת גדולות על משטח קפוא. טוויקס, ושוקולד ציפס. לא, לא את הכהה, קודם את הלבן, וגם פקאנים אני רוצה. לא פקאנים. אגוזי מלך.
מלכה הוא קרא כשהלך אחריה ברחוב, תני לי קצת מהגלידה שלך.
אבל היא מיהרה אל החלון של המלון, משם הסבירה לו הכל על המראה שמישהו הדביק עם סופר גלו, עד שהתעייפה.
בלילה שלפני, היא בהתה בחלון עם שטיח האורות רחוקים ומתקרבים, הוא בא וחיבק אותה מאחור, מפשיט לאט לאט ואז חסר סבלנות, מהר, רוצה כבר להיות בתוכה ומושך אותה, מקלף ממנה את המלים וההברות המחולקות ואלה שהחליקו כי היא אמרה אותן במה שנשמע כמו מילה אחת ארוכה, ואז הפסיקה לנשום שומטת את הראש, והוא החזיק לה אותו ביד אחת ממש גדולה ואמר אני מחזיק עד שנקרעו ממנה החוטים של בובת המריונטה והיא נשכבה על המיטה מפנה אליו את הגב, מתקפלת, מחכה שההתנשפויות יעצרו אומרת כלום כשהוא שולח יד אחת ועוקב אחרי שרשרת עמוד השדרה שלה עד שהיא מתנערת, מצטמררת וקופצת ומזנקת עליו לחיבוק, מפזרת נשיקות על הבטן שלו ועל הרגליים וביניהן וגם על הידיים, אומרת לו שהיא רוצה ככה כל הזמן, מחבקת אותו, ואז מתיישבת עליו
ומתחילה הכל מהתחלה.
בלילה שלפני הטיסה הם הלכו שוב לרחוב הזה לחפש את מועדון הג'אז שמצאו אז במקרה כשהיו בדרך למלון כשחזרו מהטיול בבוקר, ונראה הרבה יותר גדול באור היום ועכשיו הדחיסות של האנשים והמוזיקה הפכו אותו למתנועע מאליו.
כמעט לא היה מקום בפנים, אז הוא טפח על הברכיים שלו והיא התיישבה עליו, הידיים שלו על מתניה והיא מניעה עצמה עם קצב הנגינה הנע גם הוא, מסתובבת אליו לחייך.
הוא שלח יד אחת ארוכה למעלה לקרוא למלצרית שתביא להם בירה, מה את רוצה לשתות, נושף לה לתוך העורף, מדגדג אותה בכוונה, מחזיק שלא תזוז מהברכיים שלו ובזמן שהוא עשה למלצרית תנועה של וי עם האצבעות היא הסתובבה אליו מהצד השני ועשתה תנועה עם השפתיים "אותך"
אבל ביום שלפני זה, כשהם חצו את הכביש בחזרה מהחנות של הגלידה היא אמרה לו ברצינות שכשהם יגיעו למלון היא תפרוש את כל החולצות שהוא לבש על המיטה ותעבור עליהן לראות שאין אף שערה שלה כדי שהאישה שלו לא תדע.

עכשיו הם יצאו מהמועדון, היא מחזיקה יד אחת שלו בשתי ידיים שלה אוחזת ומרפה, אוחזת והוא מסובב אותה לריקוד באמצע הרחוב
קד, מנשק לה את היד ואז מרים אותה באויר מצמיד אל הקיר שמאחורי המועדון, שקצב התופים דופק עליו מהצד השני ומנשק אותה
"בגלל זה אני אוהב אותך, פסיכית. בגלל השערות על החולצה שלי.
בואי, נלך לארוז״

מודעות פרסומת