א׳, כשהוא התעורר ביום שישי לפני שבועיים וחצי בחמש וחצי בבוקר (לרכב על אופניו בבגדי טייץ צמודים, תרגיעו, הוא לא מתעורר כל כך מוקדם סתם ככה), שאל את עצמו ״למה עידית פירקה את מסך הטלויזיה מהמעמד שלו והניחה אותו על הכורסה?״
אני לא באמת עשיתי את זה.
הלכתי לישון שעה אחריו
ובלילה.
אז זהו, ש-
בלילה, בזמן שכולם בבית ישנו,
נכנסו לבית שלנו אנשים, שהעבודה שלהם היא לגנוב.
אנחנו לא יודעים מי הבוסים שלהם, אנחנו לא באמת יודעים איך הם נכנסו,
ואנחנו מבינים שזאת עבודה מאוד קשה, בעיקר כי צריך לדעת מה לגנוב.
עם מחשבים וארנקים זה קל. אבל עם תיקים זה קצת סיפור.
זאת אומרת, בתיק אחד באמת היה הארנק שלי עם כל התכולה וזה וזה.
אבל בתיק אחר היו מלא מלא מלא חוטים (סתם, לא מלא, רק איזה עשרה כדורים של חוט שאני ממש אוהבת ובכלל לא בטוח שבחנות שהזמנתי אותו נשארו כל הצבעים)
וזוג גרביים שאני סורגת (סרגתי, סרגתי, קשה לי להפנים את זה) לאחות של א׳. ועיגולים קטנים קטנים שאני מסמנת בהם את הסריגה כשאני סורגת בשתי מסרגות דוגמאות מסובכות.
ותיק ב״ס של הילדה, פלוס ספרים, ומחברת סוציולוגיה.
(א׳ ואני נועצים בה מבט של מאוכזבים ״לא יכול להיות שאכפת לך מ-מחברת-סוציולוגיה, בחיאת, יסמין, בתיכון צריך לחגוג עם חברים״)
תיק נסיעה כזה, עם בגדים שלי (כן, כן….פונצ׳ו שלקח לי המון זמן לסרוג וסודר שהתחשק לי, חצופה שכמותי, להוסיף לו שורה של תחרת סריגה בשוליים), תיק כלי רחצה עם בושם שאני ממש אוהבת, ודיאודורנט, ומברשת שיניים ומשחת שיניים, וקיסמים, ומסרגות. ולא רק שלי, היו שם מסרגות ארוזות שהייתי אמורה לשלוח לאחת התלמידות שלי שביקשה.
והכי מעצבן, המחשב שלי
עם כל הדוגמאות שתכננתי, בלי גיבוי.
(באשמתי, אלא מה)

ואני חושבת, אני באמת באמת חושבת
שאפשר לבכות ולהתעצבן, ולכעוס ולהרגיש את הלב דופק ואת התסכול.
ואפשר סתם להתחיל הכל מהתחלה.
לא סתם, עם לב פתוח כזה ונשימה, ומלים ומחשבות טובות.
והרגשה של משהו חדש.
נכון, עבדתי ממש קשה על השטיח הזה ועל תכנון הדוגמה, וזה לא היה חכם לא לשמור ולגבות דוגמאות.
אבל אין לי מה לעשות עם המלים האלה יותר.
ואני יכולה להתחיל מחדש

להקשיב לשיר הזה, ״בדיחה״ של דוד אבידן שאני מאוד אוהבת,
לחשוב על התחלה חדשה,
ולחייך…

*ובסוף אני חושבת, מי הם האנשים האלה שהפרנסה שלהם היא לגנוב?
איזו קבוצת כדורגל הם אוהבים, איך הם שותים את הקפה שלהם בבוקר, איך הם מחזיקים לחברה שלהם את היד.
איך הם מניחים את הילד הקטן שלהם בתוך נדנדה.
איזה ספר הם קוראים עכשיו
לאיזה חו״ל הם חולמים לנסוע
איזו מוזיקה הם אוהבים
ואיך הם יסיימו לסרוג את הגרביים המותחלות על אחד מזוגות המסרגות שהיו בתיקים

מודעות פרסומת