בפעם האחרונה שהיתה, והאור היה בהיר עם העננים כבר קצת של סתיו ובבוקר כשלבשתי את החצאית דמיינתי איך זה קורה בדיוק בסוף כמו שבאמת היה על המיטה שכמעט השלכת אותי עליה, אבל לפני זה שתינו בנחת את הקפה ומתחת לשולחן צבטת בין הרגל שלי ומושב הכסא את היד שלך עמוק יותר ויותר וכשהושטת את הכפית עם ביס שישרת מעוגת גבינה צחורה העיניים שלי נעצרו בתוך שלך ובשפתים עשיתי לך תנועות של מילים שכאילו אמרתי  לפני שפיסקתי אותן בשביל לתת לכפית עם העוגה לחדור ביניהן. אחר כך משכנו את עצמינו לתוך החדר שהיה חשוך כי השמש נבלעה בין העננים ולא חדר אור מבחוץ והדבקת אותי לקיר, או שאני את עצמי ואותך אלי זה היה כמעט כמו בסרטים שרואים הנשיקות והגישושים של הידיים, כמעט מוגזם לנסות לנחש אילו מהידיים שלך ואלו שלי, ונדבקו שני זוגות השפתיים שלנו אחד אל השני בהטיות של הראשים שלנו לשני הצדדים עד שהראש שלי נשען על הקיר מוטה לימין והלשון שלך חישבה לבקע אותי מבפנים. ורציתי שתנעל את הדלת ותסיט את הוילונות, ושתפשיט אותי ושתיקח כבר חסרת סבלנות שכמוני מחכה למעברי האצבעות שלך בתוך הקפלים של הגוף מכורה לאנחות שאתה מפיק מתוך הנקבים שלי בלי שאני יודעת.
בסוף הפכת אותי כמו שאף פעם לא עשית לפני זה והשלכת על המיטה, ועם כל הבגדים שהיו עליי שהפשלת והזזת כדי להגיע אל גבעת השד השופע זה שהמבט שלך ננעץ עליו ועל זה שלידו לדקות ארוכות לפני שאתה מחליק ועובר אל קו המותן דרך בית השחי אל היד שאתה חייב תמיד לפקוד והתנועה של האגן אני על הבטן ויש משהו בצעקה שלי שמפלחת את הכרית שמולי בקצה העונג הלא מוכר ממקודם שהתכתב עם איך שעשית את זה לי או איך שביקשתי את הדברים ואני כותבת אותם כי לא חשבתי לפני זה שאפשר ככה לאהוב.
ולא ידעתי, גם שאחר כך אני אשכח את מה שאמרתי כשההתכווצויות קטפו אותי כמעט ממך והנחו את שנינו בדרך הזאת שקראת לה אחר כך 'שביל החלב שלי' אני דחפתי אותך וסובבתי אליך את הגב

אין סיכוי בעולם.

שתדע את זה.

מודעות פרסומת