כתיבת רשות - עידית פארן

חלום אחר

מודעות פרסומת

בכלל על החלום ההוא שלי, שבאמת היה חי בי לפני הילדים, הרבה לפני הילדים, אני לא כל כך מדברת. אני חושבת שזה קשור לזה שבכל זאת המון של אנשים יכול מאוד להלחיץ אותי.
זה לא מפריע לי ללכת לכל מיני מקומות, אבל זה שם.
והרעיון של לעמוד על במה, לדבר ברור טקסט של איזו שחקנית שקרוב לודאי צעירה ממני, או אולי מבוגרת, והייסורים שלה שונים משלי, בער בי אז, עם פחד ממש גדול אפילו לנסות להתקבל ללימודי משחק.
אז אומרים שגנים לפעמים מדלגים דור.
וחיידק הבמה דילג מעלי, קפץ על הילדה שלי, והצליח לקנן בה ככה שאני נשארת פעורת פה כשהיא מסבירה לי שוב מה זה דאוס אקס מכינה, ומנתחת, במקביל, מחזות, סצנות במחזות קושרת אותם לסיטואציות שהיא מכירה ולהשקפות שלה, מדברת הרבה ברור ממש, רציני כזה.
וככה היא עלתה על הבמה בהפקה של בית הספר עם ״נשף הגנבים״ בתפקיד הגנבת הערמומית והמצחיקה, וככה היא גם עולה על הבמה ונכנסת כמעט ללא ידיעתה לנעליה של גילה אלמגור בהצגה ״הכלה וצייד הפרפרים״ בהפקת תיאטרון החובבים של גבעת ברנר, כשמאיר רקנטי, וחנה שטראוס משחקים לצידה, ומירה צוקרמן, שהיא אמא שלי היא הבמאית.
הזדמנות אחרונה לתקופה הקרובה, נראה לי.
בשבת הקרובה, ה-11/11 20:30
כרטיס 40 ש״ח
בבית העם בעשרת
כאן בדיוק אפשר להזמין כרטיס
ככה זה איך שהיא נראית על הבמה, במודעה שהיא נורא יפה לדעתי

וזה נורא מרגש, באמת, בלי שום קלישאות לראות את הילדה שלך ככה חשופה, אומרת מלים שלא ברור לי אם היא מבינה אותם באמת עד הסוף, זאת אומרת, בתוך תוכי אני מקווה שהיא לא.
אבל בין לבין היא צוחקת, המון, וזה הצחוק שלה המתגלגל, המתוזמן,של השחקנית וגם האמיתי, זה שכשהיא על הבמה, הוא גם של כל מי שצופה בהצגה, שגם מאיר וחנה שמשחקים בה מעולים.
ותכלס,  בא לי להגיד לכם, רק בשבילו, תעזבו הכל ובואו לראות אותה בשבת.
ואם אתם באים, תגידו לי שלום:)

מודעות פרסומת