אבל אם היית

לפעמים אני מדברת איתך בלב. זה מגיע אאוט אוף דה בלו, ככה, מתחיל באיזה ערב, ונמשך כמה ימים ככה כשאני מדמיינת אותך ממש קרובה.
הילדים אמרו לפני כמה זמן שאין סיבה שאצל בני אדם זה אחרת.
הכלב איננו, החתולה שהם נורא היו קשורים אליה, גם, אז גם אנשים.
וגם היום, כל כך הרבה שנים אחרי משהו מבפנים לא נפרד באמת.
אז אני מספרת לך כל מיני דברים, ומדמיינת את הצחוק שלך, למשל, כשאני מספרת לך שאני נורא אוהבת ללכת לשיעורי פילאטיס.
שבזמן האחרון מצאתי מקום טוב לרגשי אשמה, ומדי פעם אני הולכת להשקות אותם, אבל הם כבר לא גורמים לי לבכות כמו פעם.
שלסרוג זה כיף. וחיים, ואור, ובכי לפעמים כשצריך לפרום.
זה מעצבן מבפנים, מהבטן, בטח כמו כשלא מצליח בספורט, אני לא יודעת, אף פעם לא ניסיתי.
אני חושבת שאם היית, אז היית בטח מלמדת פסנתר, ואולי זה רק בראש שלי, כי לא משנה כמה שנים יעברו את הנגינה שלך והרגליים היחפות על הפדאלים עם המבט הרציני שלך, הפנים לתקרה, הגוף מתוח, והעיניים העצומות, האף הזה שהיה אחד כמוהו וזהו,
אי אפשר לשכוח.
ואני מתגעגעת גם למשהו שאף פעם לא היה, להליכות בפרדסים עם הנוף הזה המטורף בחורף כשיש עננים וקר כל כך, לצורך הפנימי שלי בפעילות גופנית, שאף פעם לא היה כשעוד היית, לשיחות על הילדים, אלה שבאמת, אלה שהיו יכולים להיות.
אז אני כותבת לך. פעם בכמה זמן את הולכת אתי לכל מקום ואני כותבת, מדמיינת שאנחנו מדברות, שגילית איזה מתכון ואת מסמסת לי אותו, שפגשת מישהו שלמד איתנו בכיתה והוא מסר לי דש.
אני מדמיינת שנסעת, ושלא רבנו לפני זה.
ואז אני מדמיינת אילו מכתבים היינו כותבות, כי כשקרה מה שקרה, וראיתי את המכתבים שכתבת התהפכה לי הבטן.
ועד היום, אפילו שנורא למדתי לא לקנא בכלל, באף אחד, מתהפכת לי הבטן כשאני נזכרת בזה.
ואני מדברת איתך סודות, כאלה שאין אף אחד בעולם שאני יכולה לספר לו אותם.
ואת מתפקעת מצחוק.
יאפ. הצחוק שהיה רק שלך.
וכל מיני דברים היו בזמן האחרון. קטנים קטנים, כמו גרגרי אבק שאף אחד לא הרגיש, אבל אני, לכי תקראי את יעל נאמן בהיינו העתיד, רעידת אדמה היתה לי.
רעידת אדמה של רגשי אשמה.
אוי, מאמי, לפעמים בא לי לדבר איתך כל כך.
והכי בא לי לשיר איתך.
איזה פטנט מושלם זה לשיר, מישהו אחר כתב את המלים, לפעמים לא ברור למה הוא התכוון, ואת יכולה לשיר את החיים שלך אחד לאחד, אבל זה יעני לא שלך.

אבל אם היית באמת, היינו שרות את זה, את מנגנת על הפסנתר, אני מטפסת עם הקול,
ואז הייתי מראה לך את זה.
מראה לך, וזהו, סתם
היינו מתפקעות מצחוק,
שותות יין
והולכות לישון