יש פה מוזיקה שאני אוהבת, יותר ויותר, אין דירוג, רק סדר אקראי, הרבה יותר מאשר על מדף הספרים או הדיסקים שיש לי בבית, בכל פעם שאני מוצאת אלבום שאני אוהבת, הוא נכנס לפה בסדר יורד
בן פולדס פייב – כי אי אפשר שלא לאהוב אותם
האלבום השני הוא של Iron And Wine אני אוהבת אותם בגלל השקט שיש בהם, והגיטרות המדויקות
(ולא רק הן)
עוד על האלבום Our Endless Numbered Days
למה אני אוהבת את האלבום הזה של ניק דרייק קשה לי קצת להסביר.
בכלל, אני לא בן אדם שאוהב אלבומים במיוחד, כל הדרך עד לפה היה רק בשביל ליצור איזה רושם, לעצמי ולמי שכן קורא
אני אוהבת שני שירים שלו מאוד מאוד.
אבל כמו להרגיש בתוך בועה, או בתוך ים, כשאני במן טיוב כזה ששומר שבכל זאת יהיה לי אויר והמים לא יסגרו עלי מכל הכיוונים בכובד ובעומק שלהם
באלבום הזה בדקה ה17:55 כמעט במדויק יש את השיר שבכל פעם שאני שומעת אותו אני מדמיינת חבל טבור ניתק ותינוק מתחיל את הנשימה הראשונה האמיתית שלו, יש בו כמו את הדבר שנותן חיים.
חבל כל כך, לפעמים אני מצטערת שאני לא מצליחה לכתוב על מוזיקה כמו שהיא באמת בשבילי.
והמלים כמו כתובות על מדבקה אחורית למה שהמוזיקה של ניק דרייק, זאת שאני מכירה, מעניקה לי.
כתיבת רשות - עידית פארן 